פרשת נצבים

בזמן שנצבים לפני ד', ישנה התראה, "פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה היום מעם ד'... לא יאבה ד' סלוח לו", לא כתוב שלא יסלח לו, אלא 'לא יאבה', הכל תלוי ברצון; "הרוצה בתשובה" - הרצון עצמו מביא ישועה; 'וכתוב לחיים טובים', ומדוע לא נבקש מיד בקשה לחיים טובים?

להגיע למצב של נוכחות שכינה יש צורך באחדות של כלל ישראל. כדי להיות ניצבים לפני הקב"ה במשמעות ובמובן של גילוי שכינה, יש צורך בנוכחות של כל חלקי העם מן הגדול ועד הקטן מראשי השבטים ועד חוטבי העצים ומן הזקנים ועד שואבי המים. אחדות זו, אין פירושה אחידות.

המאמץ לזכות בדין; הכל גלוי לפני הקב"ה ולכן אין לנו צורך בסנגורים כי ה' הרחמן מחפש בעצמו סנגוריות עלינו; תשובה מצלת מן העונש; חובת החינוך לדורות הבאים; מעלת האחדות; עוון המתעלם מאחרים.

"אתם ניצבים" – עומדים אנו להתייצב לדין לפני הקב"ה; "היום" – זהו ראש השנה; תשובה מצלת; מן העונש; מעלת מי שמזכה לחייביא; הנסתרות לה' אלוקינו;

תשובה אל החיבור הגמור עם רבש"ע מתוך בחירה; מוכנות למסירות נפש ומתוכה חזרה בתשובה; הרצינות וההוד של ימים נוראים; חשבון נפש לקראת ר"ה; תפילת רה"י מתוך הבלבול בו אנו נמצאים.

ערבות יהודית; המדגישים את המצוה וההלכה על פני כללות האומה שוגים ומטעים; לימוד התנ"ך והאמונה בישיבות; להיות רק חלק; חסרונותינו ממולאים על ידי רעינו שאף אנו את חסרונם שלהם ממלאים.

"כי המצווה הזאת" – על איזו מצווה מדברת התורה? מה המחשבה הראשונה שהיא בשמים או מעבר לים? ומה המשמעות של "קרוב" בעניין זה?

שלום יהיה לי - הכיצד? האדם אינו יכול לסמוך על שרירות ליבו לעשות טוב; מי שיש בלבו אהבת המקום ומקיים כל מצוותיו, שלום יהיה לי שלא ייפול ממדרגתו; ברית ערבות זה לזה.

על זמן, מקום ונצח; הנצח והברית; התשובה אל אהבת ישראל.

מרגע שירדה תורה ממרומים וניתנה לנו אין אנו יכולים להכריע במחלוקת הלכתית, על פי נבואה או בת קול; התורה איננה בשמים, היא ניתנה לאנשים נורמאלים, שחיים על פני האדמה. לכן היא אינה יכולה לדרוש ממקיימה לשנות מ"אורח כל ארעה" כתנאי לקיום ושמירת מצוות התורה.